בבימוי שאיננו שקול, שלא חשבו בו על כל דבר פעמיים, ושהרצון לעשות בו משהו אסתטי גובר על הרצון לעשות דבר מה עם מחשבה, יש המון בעיות. בנוסף, נקניקיות זה לא אסתטי. אני אציין שבניגוד לרוב אני דווקא קיבלתי את האנימציה והיא בסדר מבחינתי. היא מחפשת להיות עגולה ונעימה לעין למרות שהסרט מחפש להיות ההפך הגמור. זו כמובן, בעיה.
הישארו איתי.
לצרפתים יש מה שהם קוראים לו "ז'ה נה סא קווה". אני לא יודע מה. אני לא בטוח בדיוק ואין לי איך לשים את היד על זה. אבל כשלמשהו יש את זה אז הוא בדרך כלל טוב יותר, וכשלמשהו אין את זה אז הוא לרוב פחות טוב. זה קצת חוצפני לומר שלדבר מסוים חסר משהו, בלי איזו הערה קונקרטית "חסר בתבשיל משהו" פחות ל"חסר בתבשיל מלח". זה נותן כיוון. אני חושב שסוף סוף הבנתי מה הוא הje ne sais quoi שחסר לאמריקאים. חסר להם את הפנייה הנכונה ללב וחסרת המעצורים של הצרפתים.
יש המון סרטים צרפתיים שגם בהם יש סקס. יש בהם גם בחור שמתאהב בבחורה ואז הבעל שלה מגיע והוא בוחר להמשיך לגור אתם והם חיים די בעירום אחד ליד השנייה והשני, ועושים כל מיני דברים עם זה. זה קורה בסרט שאינני זוכר את שמו על רקע אחת מהפכות הסטודנטים בצרפת (אחת יותר מעודכנת מזאת של עלובי החיים). זה משתלב בייחד יופי. יש בדיוק עכשיו סרט חדש עם ציור של שלישייה מתקלחים. נראה שצרפתים אוהבים את זה בשלישייה, וממבט מהיר על הסרטים שלהם, אוהבים סקס בכללי. אך, הם מצליחים ליצור רגעים אמתיים ונכונים יותר בקשר לאהבה והיצרים מאשר כל סרט אחר.
יש המון סרטים צרפתיים שגם בהם יש סקס. יש בהם גם בחור שמתאהב בבחורה ואז הבעל שלה מגיע והוא בוחר להמשיך לגור אתם והם חיים די בעירום אחד ליד השנייה והשני, ועושים כל מיני דברים עם זה. זה קורה בסרט שאינני זוכר את שמו על רקע אחת מהפכות הסטודנטים בצרפת (אחת יותר מעודכנת מזאת של עלובי החיים). זה משתלב בייחד יופי. יש בדיוק עכשיו סרט חדש עם ציור של שלישייה מתקלחים. נראה שצרפתים אוהבים את זה בשלישייה, וממבט מהיר על הסרטים שלהם, אוהבים סקס בכללי. אך, הם מצליחים ליצור רגעים אמתיים ונכונים יותר בקשר לאהבה והיצרים מאשר כל סרט אחר.
בנקניקיות זה פשוט זוועתי והולך עד הסוף. זה גם יודע שזה זוועתי והולך עד הסוף. החלק האחרון בסרט בו כל המאכלים עושים מין אורגיה ענקית, זה פשוט אמריקאי. הוא גרנדיוזי לשם הגרנדיוזיות, הוא מטופש לשם הצחוקים, והוא איננו מצליח להעביר כלום חוץ מהרגשה קלה עד קשה של אי נוחות בקהל. לאחר הסרט הזה, שהיה הקצה הכי רחוק מלהיות עדין, הבנתי את הדבר הכי חשוב- מה אני כן אוהב בקולנוע.
אני אוהב אלימות לשם יצירה של אומנות (בין אם ב"ספרטקוס" או "חניבעל"). אני אוהב עדינות של רשעות והמון כוח באהבה. אני אוהב כשאני יוצא מחוויה אמנותית עם המון דברים לבדוק לגבי המציאות בה אני חי, וחייב עם דרך חדשה להסתכל על דברים. אני אוהב כשכל זה נעשה בצורה עדינה, שקטה כמעט, ושהמידע החדש מטפטף לאוזן כמו מים על סלע. אם יצירה היא עקבית במסר שלה בסוף הסלע נסדק, ומשהו מחלחל לתוכו.
אני אוהב אלימות לשם יצירה של אומנות (בין אם ב"ספרטקוס" או "חניבעל"). אני אוהב עדינות של רשעות והמון כוח באהבה. אני אוהב כשאני יוצא מחוויה אמנותית עם המון דברים לבדוק לגבי המציאות בה אני חי, וחייב עם דרך חדשה להסתכל על דברים. אני אוהב כשכל זה נעשה בצורה עדינה, שקטה כמעט, ושהמידע החדש מטפטף לאוזן כמו מים על סלע. אם יצירה היא עקבית במסר שלה בסוף הסלע נסדק, ומשהו מחלחל לתוכו.
אני הולך לעשות תואר ראשון בארץ. בסמינר הקיבוצים. אני הולך לעשות תואר שני בצרפת. זה ברור. אני רוצה לקבל את היכולת ליצור ממתקים קטנים של רגשות ולשלוח אותם מהבמה אל תוך לבבות הצופים. כך אני רוצה להצליח, וזה הסגנון שאני רוצה לעצמי.
עוד דברים:
להכין סלט לא היה כל כך מזוויע עד שיצא הסרט הזה.
דברים לסיום דברים:
עם זאת הבעיה הכי גדולה של טים ברטון בשנים האחרונות היא בדיוק זו, והייתי צריך סרט על נקניקיות להבין את זה. גם ראיתי את המעון של מה שמה. זה בא מפה.
הבעיה העיקרית של טים ברטון בשנים האחרונות זה ששמים לו רצועה שנקראת "לילדים" שהורסת את כל הקסם האפל שהוא יכול ליצור (ראו "סוויני טוד") דווקא מדברים שאמורים להיות שמחים יותר!
קרדיטים:
דורון על הבטא.
והאינטרנט הפתוח על התמונה.
בבימוי שאיננו שקול, שלא חשבו בו על כל דבר פעמיים, ושהרצון לעשות בו משהו אסתטי גובר על הרצון לעשות דבר מה עם מחשבה, יש המון בעיות. בנוסף, נקניקיות זה לא אסתטי. אני אציין שבניגוד לרוב אני דווקא קיבלתי את האנימציה והיא בסדר מבחינתי. היא מחפשת להיות עגולה ונעימה לעין למרות שהסרט מחפש להיות ההפך הגמור. זו כמובן, בעיה.
הישארו איתי.
לצרפתים יש מה שהם קוראים לו "ז'ה נה סא קווה". אני לא יודע מה. אני לא בטוח בדיוק ואין לי איך לשים את היד על זה. אבל כשלמשהו יש את זה אז הוא בדרך כלל טוב יותר, וכשלמשהו אין את זה אז הוא לרוב פחות טוב. זה קצת חוצפני לומר שלדבר מסוים חסר משהו, בלי איזו הערה קונקרטית "חסר בתבשיל משהו" פחות ל"חסר בתבשיל מלח". זה נותן כיוון. אני חושב שסוף סוף הבנתי מה הוא הje ne sais quoi שחסר לאמריקאים. חסר להם את הפנייה הנכונה ללב וחסרת המעצורים של הצרפתים.
יש המון סרטים צרפתיים שגם בהם יש סקס. יש בהם גם בחור שמתאהב בבחורה ואז הבעל שלה מגיע והוא בוחר להמשיך לגור אתם והם חיים די בעירום אחד ליד השנייה והשני, ועושים כל מיני דברים עם זה. זה קורה בסרט שאינני זוכר את שמו על רקע אחת מהפכות הסטודנטים בצרפת (אחת יותר מעודכנת מזאת של עלובי החיים). זה משתלב בייחד יופי. יש בדיוק עכשיו סרט חדש עם ציור של שלישייה מתקלחים. נראה שצרפתים אוהבים את זה בשלישייה, וממבט מהיר על הסרטים שלהם, אוהבים סקס בכללי. אך, הם מצליחים ליצור רגעים אמתיים ונכונים יותר בקשר לאהבה והיצרים מאשר כל סרט אחר.
יש המון סרטים צרפתיים שגם בהם יש סקס. יש בהם גם בחור שמתאהב בבחורה ואז הבעל שלה מגיע והוא בוחר להמשיך לגור אתם והם חיים די בעירום אחד ליד השנייה והשני, ועושים כל מיני דברים עם זה. זה קורה בסרט שאינני זוכר את שמו על רקע אחת מהפכות הסטודנטים בצרפת (אחת יותר מעודכנת מזאת של עלובי החיים). זה משתלב בייחד יופי. יש בדיוק עכשיו סרט חדש עם ציור של שלישייה מתקלחים. נראה שצרפתים אוהבים את זה בשלישייה, וממבט מהיר על הסרטים שלהם, אוהבים סקס בכללי. אך, הם מצליחים ליצור רגעים אמתיים ונכונים יותר בקשר לאהבה והיצרים מאשר כל סרט אחר.
בנקניקיות זה פשוט זוועתי והולך עד הסוף. זה גם יודע שזה זוועתי והולך עד הסוף. החלק האחרון בסרט בו כל המאכלים עושים מין אורגיה ענקית, זה פשוט אמריקאי. הוא גרנדיוזי לשם הגרנדיוזיות, הוא מטופש לשם הצחוקים, והוא איננו מצליח להעביר כלום חוץ מהרגשה קלה עד קשה של אי נוחות בקהל. לאחר הסרט הזה, שהיה הקצה הכי רחוק מלהיות עדין, הבנתי את הדבר הכי חשוב- מה אני כן אוהב בקולנוע.
אני אוהב אלימות לשם יצירה של אומנות (בין אם ב"ספרטקוס" או "חניבעל"). אני אוהב עדינות של רשעות והמון כוח באהבה. אני אוהב כשאני יוצא מחוויה אמנותית עם המון דברים לבדוק לגבי המציאות בה אני חי, וחייב עם דרך חדשה להסתכל על דברים. אני אוהב כשכל זה נעשה בצורה עדינה, שקטה כמעט, ושהמידע החדש מטפטף לאוזן כמו מים על סלע. אם יצירה היא עקבית במסר שלה בסוף הסלע נסדק, ומשהו מחלחל לתוכו.
אני אוהב אלימות לשם יצירה של אומנות (בין אם ב"ספרטקוס" או "חניבעל"). אני אוהב עדינות של רשעות והמון כוח באהבה. אני אוהב כשאני יוצא מחוויה אמנותית עם המון דברים לבדוק לגבי המציאות בה אני חי, וחייב עם דרך חדשה להסתכל על דברים. אני אוהב כשכל זה נעשה בצורה עדינה, שקטה כמעט, ושהמידע החדש מטפטף לאוזן כמו מים על סלע. אם יצירה היא עקבית במסר שלה בסוף הסלע נסדק, ומשהו מחלחל לתוכו.
אני הולך לעשות תואר ראשון בארץ. בסמינר הקיבוצים. אני הולך לעשות תואר שני בצרפת. זה ברור. אני רוצה לקבל את היכולת ליצור ממתקים קטנים של רגשות ולשלוח אותם מהבמה אל תוך לבבות הצופים. כך אני רוצה להצליח, וזה הסגנון שאני רוצה לעצמי.
עוד דברים:
להכין סלט לא היה כל כך מזוויע עד שיצא הסרט הזה.
דברים לסיום דברים:
עם זאת הבעיה הכי גדולה של טים ברטון בשנים האחרונות היא בדיוק זו, והייתי צריך סרט על נקניקיות להבין את זה. גם ראיתי את המעון של מה שמה. זה בא מפה.
הבעיה העיקרית של טים ברטון בשנים האחרונות זה ששמים לו רצועה שנקראת "לילדים" שהורסת את כל הקסם האפל שהוא יכול ליצור (ראו "סוויני טוד") דווקא מדברים שאמורים להיות שמחים יותר!
קרדיטים:
דורון על הבטא.
והאינטרנט הפתוח על התמונה.